בלוג

החולצה שלי חונקת אותי. באמת. לא מטאפורה. הכפתור העליון לוחץ על הגרון כאילו הוא לקח אותי כבת ערובה קטנה של corporate, והחצאית נדבקת לי לרגליים כי פה לח, חם, ורועש — מהסוג שגורם לך להיות מודע/ת לעור שלך, פתאום, יותר מדי. תוך שתי דקות, אם את/ה רוצה כניסה יותר נקייה ופחות היסטרית (וגם וידאו שמסביר […]

הבריח עושה קליק והאור בחדר־הבריחה נצבע אדום מעצבן, כזה שאומר “את לחוצה” גם אם את מנסה לשחק אותה צ’יל. אם את רוצה מקום בוגר שמדבר על מיניות ומוח בלי לעשות לך שיעור חינוך מיני, קפצי רגע ל־https://bluesex.co.il/ ותגללי כמו בן־אדם בלילה, לא כמו רובוט. 19:06. כפות הידיים שלי מזיעות בתוך שרוול ארנב פלושי (אל תשאל/י), […]

המדחום במכשיר שלי? רותח. אשכרה רותח.כביש 4 בצהריים מרגיש כאילו האספלט נושם אדים, ואתה נוסע בתוך סאונה על גלגלים. חולצה נדבקת לגב, והחגורה לוחצת בדיוק איפה שלא צריך. ועוד שנייה אתה שואל את עצמך: רגע, למה אני מרגיש חי רק כשכואב לי קצת? במשפט אחד, כי אתה הולך לעשות את עצמך “רק סקרן”: https://bluesex.co.il/ עכשיו […]

תקשיב. יש רגע בזוגיות שזה נהיה… בטוח מדי. נוח. אותם בדיחות, אותו צד של הספה, אותו “טוב נו, מחר”. ואז פתאום אתה קולט — וואלה, משעמם לי. לא דרמה, לא משבר. סתם כזה… שטוח.ואז ישר מגיע הקול הזה בראש: מה, אני נהייתי boring?אל תעשה פרצוף. זה קורה לכולם. וזה לא “בעיה שלך”. זה ביולוגיה, אחי. […]

המאוורר של הלפטופ צורח כאילו הוא עצוב על החיים שלו, והחום שיוצא ממנו דוחף לי אוויר יבש ישר על הברך. 01:12 בלילה, משרד ה-IT שלנו בבת ים, והאורות הפלורסנטיים מרגישים כמו עינוי קטן ומתמשך. הבלייזר שלי שמוט על הכיסא כאילו גם הוא אמר “khalas, מספיק”. ואני עושה את הטריק הקבוע שלי—פנים רגועות—בזמן שבפנים אני מתפוצצת […]

התור לשירותים הציבוריים בתל אביב זז כמו בדיחה רעה.מיקרו־צעדים.הרצפה דביקה בקטע של “מישהו שפך משהו ואז החליט שזה פשוט… ככה עכשיו”, והריח? חומר חיטוי שנלחם על החיים שלו. אם אתה רוצה רגע לנשום, להבין מה נורמלי ומה סתם לחץ, ולהפסיק לעשות כאילו בטיחות זה “וייב” — אני נכנס לפה ומגלול כמו בן אדם בלילה:https://bluesex.co.il/ ועכשיו […]

תקשיב. זה תמיד מגיע מאוחר. תמיד. הגוף כבר חם, הראש חצי צף, והמסך הבטיח יותר ממה שהמציאות עוד לא אישרה. אתה לא חריג. אתה פשוט בן אדם שמנסה לתפוס חשק דרך Wi-Fi — ושם מתחילות הטעויות. אני כותב לך את זה מתוך סאונה בצפון. עץ צורב בלי אזהרה. מגבת נדבקת כאילו היא חלק מהעור. הירכיים […]

(גם כשזה קורה במקום הכי לא מתאים בעולם) אתה עומד.הכול רגיל.ואז הגוף מחליט להיות… הגוף. זה מביך? ברור. אבל לא בקטע “אני אשם”, אלא בקטע “למה המערכת הזאת לא קיבלה עדכון תוכנה”. בקטנה: אם בא לך מקום שמדבר על תשוקה כמו על בני אדם אמיתיים (לא רובוטים עם חיוך שירות), תיכנס לשם רגע ותגלול כמו […]

00:37. חתיכת gaffer tape נדבקת לי לנעל כאילו יש לה רצון חופשי, והעקב שלי לוחץ על בטון קר. מעליי פאנל תאורה מזמזם זמזום עדין—קטן—אבל הגוף שלי שומע אותו כמו עלבון. וזה בדיוק העניין: בסטודיו “זול” את/ה לא צריך/ה שיגעו בך כדי להרגיש חשוף/ה. מספיק להרגיש שמסתכלים. בקטנה, לפני שאני מתלכלכת בפרטים: תקפוץ/י ל־https://bluesex.co.il/ ותראה/י רגע […]

אולם קטן ברמת השרון, אור פלורסנט לבן מדי לתוכן הזה, כיסא פלסטיק חופר לי בירך, והעברית שלי מחליקה מהלשון כמו סבון — חלקה, מביכה, כמעט מצחיקה. ואז אני עושה את הפדיחה הכי בסיסית: אני מחליפה שתי מילים פשוטות, ופתאום זה נשמע כאילו אני מסבירה טוסטר.15 פרצופים נהיים ריקים בו־זמנית.והגוף שלי? עושה את הדבר הזה של […]